אלעד אמסלם (1991), צייר, תל אביב.
בוגר המחלקה לאמנות רב תחומית, שנקר.
0507595507
התמה שמלווה אותי כאמן/צייר היא חלל, כרעיון מרכזי שמוביל את הציורים. ציור על קנבס יתלה על הקיר, וציור על עץ מאפשר הצבה במרכז החלל ויצירה של דינמיות ורגעיות של ציור כמיצב. אני נותן הצעה לחוויה של זום אין זום אאוט לצופה - זום אין אל תוך גבולות הציור הספציפי, זום אאוט ליחסים בין האובייקטים והציורים.
הסתכלות יותר רחבה ודינמית עצמה כאירוע. אם הצורה הקלאסית בה צופה חווה ציור היא עמידה מולו במרחק מסוים וסריקה שלו, אז שילוב של ציורים כמיצב בנוסף לציורים על הקיר שובר את הסריקה הרגילה בה חווים ציור. העניין המרכזי שלי בנושא זה הוא ריבוי זוויות הצפייה של הצופה.
החוויה האישית שלי כאמן שמייצר תרבות היא ניסיון ליצור קרבה יותר לרגש ולאינטואיטיביות שלי כאדם אל מול התרחקות מהאקדמיה, מאמרים ושכלתנות. פראיות וראשוניות אל מול השתלטות של השכל והמחשבות. אני מצייר ציורים וגוף עבודות שמתמסר למה שהוא – ציור, צורה, צבע, אובייקט. בזמן האחרון הרגשתי חיבור לציירים ופסלים אנונימיים מההיסטוריה האנושית שציירו ופיסלו על קירות סיפורים וסמלים, על מלחמות וכח, סיפורים ואלים. האנונימיות שלהם כיום לצד הציורים והתבליטים המספרים סיפור נצחי משקפת לי את מקומי כאמן ואדם זמני היוצר במרחב נצחי, מרחב של אמנות וציור. כשאני מצייר אני מרגיש את ההרגשה הזו של ניתוק הסיפור האישי שלי, הזמני בעולם, אל מול הצורך להשתלב לסיפור שכבר מסופר אלפי שנים, סיפור של אמנות וציור.
בציורים יש דמויות החוזרות בכל מיני צורות, נטמעות בחלל הציור, ערומות ובלתי ניתנות לזיהוי, לחלקן חרוטים קעקועים ולחלקן מצוירים קעקועים. הדמויות הן החיבור שלי לחלל הציור הפנטסטי, החיבור לעולם שקיים במרחב אחר, מרחב של ציור ודמיון, מרחב שאני כאמן מסוגל ליצור ולהתמסר אליו וביחד איתו ליצר שפה אישית.
ציור הוא עוד שפה שרכשתי ואימצתי. ציור מאתגר אותי, מעניין אותי, מתסכל אותי ומאפשר לי ליצור ולהיות חלק מיצירה.